זילברמן נ' אולמות המילניום בע"מ ואח'

פסק דין

לפני תובענה לפיצוי בגין נזק גוף שארע לתובע 1 עת החליק באולם האירועים של הנתבעות (ת.א. 30575-03-10), וכן תביעת שיבוב של המוסד לביטוח לאומי, בגין גמלאות ששילם לתובע בעטיה של פגיעה זו (ת.א. 37372-03-10).

הדיון בתביעות אוחד בהחלטה מיום 13.4.10.

1.התובע בת.א. 30575-03-10, מר ליאור זילברמן (להלן – "התובע"), יליד 27.3.77, היה צלם מקצועי. הוא הוזמן לצלם אירוע אשר התקיים באולמי הנתבעות 1-2 (להלן- "האולם" או "הנתבעות") ביום 26.3.03.

2.התובע הגיע לאולם עם צלם נוסף, מר דוד רובינשטיין (להלן – "דוד"), וביחד התקינו את המצלמות ברחבת הריקודים אשר במרכז האולם. לאחר מכן, פינו התובע ודוד את הארגזים בהם היו המצלמות ממרכז האולם לפרוזדור צדדי. לטענת התובע ודוד, באחת הפעמים בה חזרו לאולם כדי לפנות את הארגזים כאמור, החליק התובע על רצפת האולם, נפל ונפגע בגבו.

3.התובע לא אושפז בעקבות האירוע, אף המשיך ועבד באותו ערב עד סיום האירוע, ולא נקבעה לו נכות צמיתה בעקבותיו; לתובע נקבעה נכות זמנית בשיעור של 10% ממועד התאונה ולמשך כחמישה חודשים עד ליום 31.8.03. התובע הציג אישורי אי כושר למשך חמישה חודשים (מיום 1.4.03 עד 31.8.03 ומיום 29.9.03 עד 30.9.03).

4. הצדדים חלוקים בשאלת החבות ובשאלת גובה הנזק.

5.ראיות הצדדים

5.1מטעמו של התובע הוגשו תצהירו וכן תצהירו של דוד. מטעמן של הנתבעות הוגש תצהירו של מר דוד לוסקי, מנהל הנתבעות (להלן – "לוסקי").

5.2יאמר כבר כעת, כי מעדויות התובע (עמ' 12 ש' 15-16 ועמ' 13 1-4) ולוסקי עצמו (עמ' 25 ש' 5, ש' 7-10) עולה, כי לוסקי כלל לא היה במקום עת החליק התובע, ועל כן כל האמור בתצהירו איננו אלא עדות מפי השמועה.

5.3על כן, הגרסה היחידה שהוצגה היא גרסתו של התובע, אשר נתמכה בעדותו של דוד, והנתבעות לא הביאו כל גרסה נגדית; כל טענות לוסקי בתצהירו, כי התובע רץ כביכול ולכן מעד ונפל - דינן להידחות, באשר לוסקי לא ראה את הדברים בעיניו ואינו יכול להעיד עליהם.

6.גרסת התובע – שאלת החבות והאשם התורם

6.1בתצהיר עדותו הראשית (סע' 3), טען התובע כי הגיע לאולם בשעה 18.30 לערך.

לאחר התקנת המצלמות ופינוי המארזים שלהן, תוך כדי הליכה באולם, והואיל והרצפה הייתה רטובה ושומנית, החליק על הרצפה לאחור, נפל וקיבל מכה חזקה ביד ימין ובגב.

6.2בחקירתו לפניי, ולשאלת ב"כ הנתבעות ציין התובע כי האירוע היה צריך להתחיל בשעה 19.00 (עמ' 14 ש' 2), ובהמשך העיד על אופן קרות התאונה, בדומה לאמור בתצהירו, אלא שבעדותו הוסיף התובע וציין כי דוד, שהיה עימו, החליק וכמעט נפל בעצמו (עמ' 14 ש' 6-10), וזאת בדומה לנטען בתצהירו של דוד (סע' 7).

6.3הן בתצהירו של דוד (סע' 3) והן בעדותו לפניי (עמ' 22 ש' 2, 10-15) חזר דוד על גרסה זו, ותיאר אירוע דומה. דברים דומים תיאר התובע עוד כאשר הלך לטיפולים רפואיים (נספחי א' לתצהירו), בהודעתו למל"ל על פגיעה בעבודה (עמ' 35 - בנספחי תצהיר התובע) ובתביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה שהגיש (עמ' 42 - בנספחי תצהיר התובע).

6.4בתמלול שיחה שקיים חוקר מטעם הנתבעת 3 עם לוסקי (נ/11), סיפר לוסקי, כי בשעה 18.30 מבוצעת שטיפה אחרונה והעובדים יודעים שיש לתת לרצפה להתייבש במשך עשר דקות, ואינם מתהלכים במקום, אך כי התובע בדיוק נכנס לאחר השטיפה ולכן החליק ונפל (עמ' 7 ש' 4-9, ש' 13-15).

6.5הנתבעות ניסו למצוא בקיעים, סתירות והשלמות בעדויות התובע ודוד ובמסמכים נוספים שהוגשו כמוצגים מטעמן, אך לטעמי לא נמצאו כאלה; לא התובע ולא דוד חזרו מילה במילה באופן מדויק על תיאור האירוע בתצהיר ובזמן חקירתם הנגדית לפניי, אך חזרה מוקפדת שכזו דווקא הייתה מפחיתה מאמיתות דבריהם.

כל אחד מהם תיאר במילותיו הוא את האירועים, והתמונה הברורה המתקבלת היא כפי שתואר ע"י התובע: הרצפה הייתה רטובה ושמנונית והוא החליק ונפל על גבו. זו גם הגרסה אותה מסר התובע לכל אורך הדרך.

העובדה כי ב"כ התובע כתבה במכתב הדרישה נ/1 לנתבעת 3, כי התובע נפל 'בעת שהתקין מצלמה', אין בה כדי לסתור את גרסת התובע, והיא – לכל היותר – תיאור כללי ביותר של האירוע. כשנשאל התובע על הדברים הרשומים במכתב השיב שזה לא בדיוק מה שקרה (עמ' 14 ש' 20-21);